מה מקור איסור חלב נוכרי, חמאת נוכרי וגבינת נוכרי ומה משמעותו בימינו?

הגהה כסלו תשע"ו

זר שאכל קודש מעש"ה יא,ז

מבוא:

את פסקי התלמוד אין לשנות, גם אם הסיבה לפסיקתם לא קיימת היום וכך פסק רמב"ם בהקדמה למשנה תורה:

...כל הדברים שבתלמוד הבבלי, חייבין כל ישראל ללכת בהם; וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמים שבתלמוד, ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם.

למשל החובה לטול ידיים אחר מדידת מלח או אכילת דבר שכרוך בנגיעה במלח, מבוסס על חשש שנשארו על הידיים שאריות סוג מלח שעלול לפגוע בעיניים. וכך פסק רמב"ם בהלכות ברכות ו,ד:

כל (=מדד) את המלח, צריך נטילת ידיים באחרונה--שמא יש בו מלח סדומית או מלח שטבעו כטבע מלח סדומית, ויעביר ידיו על עיניו וייסמה; מפני זה חייבין ליטול ידיים בסוף כל סעודה, מפני המלח...

ואף על פי שלא ידוע לנו על מציאות מלח כזה בשוק היום, אין לבטל את הוראת חז"ל. וכן לגבי סכנת הרעלת משקים על ידי שרץ, נאמר בהלכות רוצח ושמירת יא,יג:

שיעור המים שייאסרו אם נתגלו, כדי שיהיה הסם ניכר בהן ומזיק. אבל אם היו המים מרובין כדי שתאבד בהן המרה--הרי אלו מותרין, בין בקרקעות בין בכלים. וכן הדין בשאר המשקין. [יג] מעיין המושך כל שהוא, אין בו משום גילוי.

למרות שנדירה היום סכנת הרעלת משקים על ידי שרצים, שמעתי פעם ידיעה ברדיו על מים שהורעלו על ידי לטאה. אין לבטל איסור משקים מגולים, עד אשר יקום סנהדרין גדול בחכמה ובמנין מקודמיו, ויאשר זאת.

חז"ל אסרו חלב נוכרי גזירה שמא יערב בו חלב בהמה טמאה, אולם לא בכל מקרה חל איסור על חלב נוכרי, שהרי כך נאמר בהלכות מאכלות אסורות ג,יג [טו]:

האוכל גבינת הגויים, או חלב שחלבוהו ואין ישראל רואהו, מכין אותו מכת מרדות. החמאה של גויים--מקצת גאונים התירוה, שהרי לא גזרו על החמאה, וחלב הטמאה אינו עומד; ומקצת גאונים אסרוה, מפני ציחצוחי חלב שיישאר בה, שהרי הקוס שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שייבטל במיעוטו, וכל חלב שלהן חוששין לו, שמא עירב בו חלב טמאה.

אולם בהלכה טו [יז] נאמר:

ישראל שישב בצד העדר של גוי, והלך הגוי והביא לו חלב מן העדר, אף על פי שיש בעדר בהמה טמאה--הרי זה מותר, ואף על פי שלא ראה אותו חולב: והוא, שיכול לראותו כשהוא חולב כשיעמוד, שהגוי מתיירא לחלוב מן הטמאה, שמא יעמוד ויראה אותו.

נמצא שכשחושש הנוכרי לערב חלב טמאה בחלב הטהורה, לא חל איסור חז"ל לשתות חלב נוכרי למרות שלא ראהו ישראל חולב, אלא רק יכול היה לראותו ולמרות שאין בטחון מלא שהנוכרי לא עירב חלב טמאה בחלב הטהורה.

חשש הנוכרי שמא יראהו היהודי מערב חלב טמאה בחלב הטהורה, שלא יקנה היהודי את החלב. אך כיום חשש הנוכרי לערב חלב טמאה בחלב הטהורה שהוא מוסר למחלבה, גדול יותר, כי אם יתגלה הדבר, יוטל עליו קנס רציני.

נמצא, שלכתחילה, לא חל איסור חז"ל על חלב נוכרי, כשחושש הנוכרי לערב בו חלב טמאה אפילו רק מחשש הפסד קל . קל וחומר שלא חל איסורם על חלב נוכרי שבפיקוח ממשלתי האוסר לערב בחלב טהורה, חלב טמאה. על שיקול כזה מבוסס היתר, רוב הרבנים, להשתמש בחלב מחלבות שנמצאות תחת פיקוח ממשלתי, לפיו לא חל איסור חז"ל בתנאים אלה על חלב נוכרי.

ויש טיעון יותר חזק לכשרות חלב מחלבות נוכרים גדולות, ואפילו אינן תחת פיקוח ממשלתי, כיצד?

בהלכות רוצח ושמירת נפש, הנ"ל, נאמר שגזירת חז"ל לאסור משקים מגולים, חלה רק על כמויות משקים קטנות שאפשר שיורעלו עלידי שרץ, אך 'אם היו המים מרובין כדי שתאבד בהן המרה, הרי אלו מותרין'. כי לא חלה גזירתם במקום שלא יתכן שיורעלו המשקים.

וברור שגם גזירת חכמים לאסור חלב נוכרי חלה רק על חלב שאפשר שתתערב בו כמות חלב טמאה בשיעור שתאסר התערובת, למשל כשלוקח אדם חלב מאיכר נוכרי בודד שיתכן שברפתו בהמה טמאה ולא תהיה כמות חלב הטהורה יותר מפי ששים מחלב הטמאה, כי אז נאסרת התערובת בשתייה. אולם במחלבה שמקבלת מעשרות, או מאות איכרים חלב בהמות טהורות, גם אם יערב אחד מהם חלב טמאה בחלב שהוא מוסר למחלבה, החלב הטמא יבטל בהרבה יותר מששים בחלב הכשר. במקרה כזה לא גזרו חז"ל על התערובת והיא מותרת.

בכל זאת, חשבתי שלכתחילה, יותר נכון לקחת חלב ישראל, שאין בו תערובת איסור בטל בשישים, מאשר לקחת חלב שיתכן שיש בו איסור שבטל ברוב מותר. אולם למדתי בהלכות מאכלות אסורות את הלכה יט [כא] בפרק טו:

ומניין סמכו חכמים על שיעור שישים: שהרי המורם מאיל נזיר, והוא הזרוע, אחד משישים משאר האיל; והיא מתבשלת עימו ואינה אוסרת אותו, שנאמר "ולקח הכוהן את הזרוע בשלה, מן האיל" (במדבר ו,יט).

נמצא שלמרות שזרוע איל נזיר היא קודש, מבשלים אותה עם שאר האיל ובכל זאת שאר האייל מותר לזרים, כי לדעת חז"ל, הזרוע היא אחד מששים משאר האיל. נמצא שמותר לכתחילה לערב איסור שהוא אחד מששים מההיתר או פחות ואין המלצה לבשל את זרוע הקודש בנפרד משאר האיל! מכאן שאין אפילו המלצה לחפש חלב ישראל כשיש חלב נוכרי ממחלבות גדולות בהן לא יכול חלב הבהמות הטמאות להגיע לאחד מששים מחלב הכשרות.

לדעת חכמי התלמוד בלא יוצא מן הכלל, איסור שנתערב בהיתר, שאינו, מינו ולא נתן האיסור טעם בתערובת, התערובת מותרת באכילה. וכן איסור שנתערב בהיתר ממינו, שאין לעמוד על טעם האיסור, והאיסור אחר מששים מההיתר או פחות, התערובת מותרת למשל שאר איל נזיר שנתבשל עם הזרוע שהיא קודש ואסורה לזרים, אך שאר האיל מותר לזרים!

לכן שוקולד, שלפי סימון היצרן, לא מכיל חלב, או מכיל כמות פחותה מאחד לששים לכמות השוקולד, מותר לאוכלו ואף לבשלו עם בשר. כמו שמותר שאר בשר אייל נזיר שבושל עם הזרוע היא קודש ואסורה לזרים. אולם משגיחי הכשרות מציינים כחלבי גם שוקולד שמכיל חלב, פחות מאחד מששים משאר התערובת וזו הטעייה כדי להצדיק את השגחתם וקבלת

שכרם. ראה באתר על איסור חמץ כל שהוא שנתערב במותר, בניגוד להגיון ההלכתי ולהגינות!

אחר שכתבתי שקולי היתר חלב נוכרי ממחלבות שתחת פיקוח ממשלית, מצאתי בספרו של רב חיים דוד הלוי ציטוט דברי חזו"א:

ואמנם כשיש פיקוח הממשלה על החלב שלא יערבו חלב טמא והם צפויים לעונש על הזיוף, יש מקום לאמר שהוי כשפחות חולבות המרתתות וכיושב (הישראל) בצד העדר וכשהוא עומד רואהו. (חזו"א הלכות מאכלי עכו"ם סימן מ"א סעיף ד)

בספר 'הכשרות בהלכה השלם', לרב אדרעי מצאתי שהביא דעת החזו"א, אך לא ברור לי אם הציטוט הבא הם דברי חזו"א או מה שהבין מהם רב אדרעי:

ומבואר מזה דהיכא שיש לברר בודאי שאין בו (בחלב הנוכרי) תערובת חלב טמא, לא נכלל בגזירתם מעולם. ולא שייך לאוסרו מטעם דבר שבמנין כי באופן זה לא גזרו כלל, וא"כ גם במקום שלא נמצא בו בהמה טמאה י"ל לסברת המתירים דלא נכלל מעולם בגזירתם עכ"ד.

אני נוטה לחשוב שהם דברי החזו"א בגלל הסיום 'עכ"ד'.

אך לפי מה שכתבתי למעלה אין אפילו צורך שבמקום לא תהיה בהמה טמאה כלל, כי גם אם יש בהמות טמאות אלא שהן כל כך מעטות, שגם אם הוסף חלבן הטמא לחלב הטהור, יהיה בטל בהרבה יותר מששים. אך לא סביר שחלב טמאה כל שהוא יגיע למחלבות שתחת פיקוח בימינו. לכן מותר לכתחילה לשתות חלב מחלבות גדולות שאין סיכוי שיימצא בו יותר מאחד משישים בחלב הטהור, כמו שמותר לאכול את הכבש שהתבשל עם הזרוע שהיא קדש. נמצא שגם על מצב כזה יש לאמר לא גזרו חז"ל כלל.

ואלה המצריכים השגחה על חלב גם כשאינו זקוק להשגחה, לדעת חז"ל, רוב הגאונים ורמב"ם, מבקשים פרנסה למשגיחים.

ומה לגבי חמאת נוכרים? בהלכות מאכלות אסורות ג,יד [טז], פסק רמב"ם:

ייראה לי שאם לקח חמאה מן הגויים, ובישלה עד שהלכו להן ציחצוחי חלב--הרי זו מותרת: שאם תאמר נתערבו עימה ונתבשל הכול, בטלו במיעוטן. אבל החמאה שבישלו אותה גויים--אסורה משום גיעולי גויים, כמו שיתבאר.

נמצא, שלדעת רמב"ם, חמאת הגויים ממחלבות מתועשות בימינו, מותרת, כי אין בה צחצוחי חלב! ואיסור חמאת נוכרי היום נוצר כדי לתת פרנסה למשגיחים

הרב יעקב יחיאל ויינבג, מגדולי רבני המאה העשרים, אמר לי שאין צורך בהכשר לחמאת גויים. וקרה שנתפשה מחלבה בשוויץ, שערבה שומן בעלי חיים בתוך החמאה שייצרה. באתי עם מידע זה לרב ויינברג כהוכחה שיש צורך בהשגחה גם על החמאה, והשיב לי "אתה רואה שתפשו אותם!" זאת אומרת שכשיש פיקוח ממשלתי יעיל, למרות שיתכן זייוף, אין לחשוש לכך. גם עם פקוח משגיחי כשרות, יכול להיות זייוף.

ומה לגבי גבינת נוכרים? כך נאמר בהלכות מאכלות אסורות מאכל ג,י [יב] - יד [יז]:

חלב בהמה טמאה אינו נקפה ועומד כחלב הטהורה; ואם נתערב חלב טהורה בחלב טמאה--כשתעמיד אותו--יעמוד חלב הטהורה, וייצא חלב הטמאה עם הקוס של גבינה. [יג] ומפני זה ייתן הדין שכל חלב הנמצא ביד גוי אסור, שמא עירב - בו חלב בהמה טמאה; וגבינת הגויים מותרת, שאין חלב בהמה טמאה מתגבן. אבל בימי חכמי משנה גזרו על גבינת הגויים, ואסרוה מפני שמעמידין אותה בעור הקיבה של שחיטתן שהיא נבילה.

ואם תאמר והלוא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאוד בחלב שעמד בו, ולמה לא ייבטל במיעוטו--מפני שהוא המעמיד את הגבינה; והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד, הרי הכול אסור כמו שיתבאר.

גבינה שמעמידין אותה הגויים בעשבים, או במי פירות כגון שרף תאנים, והרי הן ניכרין בגבינה--הורו מקצת גאונים שהיא אסורה: שכבר גזרו על כל גבינת הגויים, בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידוה בדבר מותר, גזירה, משום שהעמידוה בדבר האסור. (הערה)

נמצא שלכתחילה 'גבינת הגויים מותרת שאין חלב בהמה טמאה מתגבן, אבל בימי חכמי המשנה גזרו על גבינת הגויים ואסרוה', כי נהגו, אז, הגויים להעמיד חלב טהור בעור קיבת נבלה. אולם גם בזמן חכמי המשנה, אם ניכר בגבינה שלא העמידוה בעור קיבת נבלה, אלא בעשבים או במי פירות, לדעת חז"ל, רוב הגאונים ורמב"ם, היא מותרת, ולא קיבלו דעת מקצת הגאונים שסבורים שחלה הגזירה על כל הגבינות.

נמצא שלא חלה הגזירה על גבינות הגויים שניכר שהועמדו בדבר מותר. והיום במקום שמחייב חוק המדינה את היצרן לרשום על הגבינה את החומרים שהיא מכילה אפילו אם מדובר בעקבות, למשל באלרגנים, לכתוב במה הועמדה (חומצנה) ואם יתן דיווח כוזב יחוייב בקנס חשוב. מצב זה ערובה לכשרותה הגבינה גם לדעת חז"ל ורמב"ם לא פחות מנוכחות עשבים בתוכה.

ואכן, שמעתי שרב פיינשטיין התיר חלב נוכרי ומוצריו שהם תחת פיקוח ממשלתי, משיקולים כנ"ל.